נוסטלגיה | קבינות "אף קצר"

יוני 2018
  • ההתלבטות של מרצדס: "אף קצר" או COE

    בתחילת שנת 1959 הציגה מרצדס לראשונה משאיות בעלות "אף קצר", הווה אומר בעלות קבינה קומפקטית עם סרח עודף קצר מלפנים, וזאת בניגוד למשאיות בעלות מכסה המנוע הארוך אותן היא ייצרה עד אז. שינוי עיצובי זה נבע מאילוץ: שר התחבורה של גרמניה באותה העת Seebohm ניסה לקדם הובלה ברכבות ולכן הקשה על יצרני המשאיות עם שורה של תקנות חדשות שהגבילו את מידות המשאיות.

    המטרה אם כן היתה לקצר את המשאיות ולצמצם את המידות החיצוניות שלהן. המעצבים והמהנדסים נאלצו לתכנן משאיות בעלות אזור הטענה גדול יותר ובאותה העת גם לשמור על משקל קל מכורח תקנות המשקל החדשות שהיו אף הן מחמירות. יצרנים אחרים החלו לעבור באופן הדרגתי לתצורת COE (Cab Over Engine) המוכרת לנו היום, אבל שינוי זה היה רדיקלי מדי עבור מרצדס, שלא שוכנעה שהמגמה הזו אינה אפנה חולפת ושהלקוחות אכן רוצים בה. מרצדס אמנם סיפקה שלדות לבוני מרכבים שבנו עליהן משאיות בתצורת COE, והציעה אף גרסת LP משלה לדגם 322, אבל עוד לה היתה בשלה לשינוי מקיף כה מהפכני.

    התשובה של מרצדס לתקנות החדשות היתה משאיות "אף קצר" שהיו להן כמה יתרונות: נהגים רבים עדיין חשו בטוח יותר לשבת מאחורי תא המנוע ולא מעליו, וגם הכניסה לקבינה היתה נוחה יותר מאשר במשאיות ה-COE של אותה העת. המנוע היה מרוחק יותר מהנהג שסבל פחות מחום ומרעש, הגישה למנוע היתה נוחה יותר, והיה אף מקום למושב שלישי בקבינה.

    משאיות "האף הקצר" הוצעו בתחילה בשתי גרסאות: L 322 עם משקל כולל של 10.5 טון שהיתה משאית חלוקה טיפוסית לאותם הימים, ומעט מאוחר יותר L 327 עם משקל כולל של 12 טון המשקל המקסימלי שהותר על ידי שר התחבורה הגרמני. שתי הגרסאות הללו יוצרו במפעל במנהיים, ואילו הגרסה השלישית L 337, נולדה במפעל בגגנאו המזוהה עם המשאיות הכבדות של מרצדס עד היום.

    ה- L 337 כוונה מראש להיות חזקה וכבדה משתי אחיותיה. היא צוידה במנוע OM 326 בנפח 10.8 ליטרים עם 172 כוחות סוס (ה-322 ו-327 הונעו על ידי מנוע 5.1 ליטר עם 110 כוחות סוס) והיתה מסוגלת לשאת ולגרור עד 24 טון. עבור השוק המקומי זה היה די והותר, אבל לייצוא נדרשו נתונים גבוהים יותר. למרבה המזל, תקנות המשקל בגרמניה שונו בשנת 1960 ומרצדס הציגה את ה- L 334 עם משקל כולל של 16 טון ומנוע OM 326 בעל 200 כוחות סוס, שזכתה לכינוי החדש L 1620. 

    מכירות ה-L 322 נסקו והיא הפכה למשאית הנמכרת ביותר בקטגוריה שלה. המהנדסים העניקו לה תיבת 5 הילוכים סינכרונית וסרן אחורי היפואידי, שיחד עם משקל עצמי נמוך של 3.7 טון הפכו אותה למתקדמת ולנוחה במיוחד לתפעול. במסגרת שינוי כינויי הדגם, גם ה-L 322 הפכה ל- L 1113 – 11 טון עם 130 כוחות סוס.

    במהלך שנות השישים החל מעבר הדרגתי לתצורת COE עד להצגה של דור הקבינות החדש בשנת 1973. המשאיות הקלות והבינוניות בתצורת "האף הקצר" נדחקו על ידי משאיות מודרניות יותר. הדגמים הכבדים יותר לעומת זאת – L 1924, L 1928 ואלו בעלות שלושת הסרנים L 2624 ו-L 2628 – המשיכו להמכר, בעיקר מחוץ לגרמניה, ורק בשנת 1996 יצאה ה- L 1924 האחרונה בעלת האף הקצר משערי המפעל בוורת'. 

  • נוסטלגיה | קבינות "אף קצר"
    נוסטלגיה | קבינות "אף קצר"
    נוסטלגיה | קבינות "אף קצר"
כתבות נוספות
להתמקד בעיקר כתב: ד"ר חנן גולן
פרימיום ואן כתב: גלעד ארצי | תצלומים: מרצדס-בנץ
פתרונות טכנולוגיים לניהול הובלה והיסעים כתב: חנן גולן | צילומי מסך/אתרי החברות
מעל ומעבר כתב: חנן גולן | תצלומים: MAIENGA 2013 תודה מיוחדת לדיימלר,Thomas Konzelmann
המובילים תחקיר: ד"ר מירב בלס | תצלומים: ארכיון כלמוביל, ארכיון אגד, מרצדס-בנץ